הבלתי נראה של גרייס גואן הוא באופן אירוני חובה לראות

מאת שון הנדריקסון

בלתי נראות, directed by Grace Goen, uses its outlandish and horrifying version of disease to successfully mount its character drama with parallels to modern reality, and delivers an ending that will certainly last in your mind.

This movie feels like a visual step up in quality to many of its contemporaries, especially considering its use of physical props and sets. The visual motif of physical separation with mirrors laid in conversational spaces is a fantastic idea and truly enhances the film’s atmosphere. The opening diner scene was heartbreaking and sold by its solid acting. It manages to build empathy for the characters and their situation in a מאוד short amount of time.

I found this film to be quite poignant overall, and if age appropriate, its shocking scenes can leave lasting messages in the mind.

הייתי נותן את הסרט הזה 4/5 כוכבים.

סטודנט ואמן המתגוררים בצפון מערב האוקיינוס ​​השקט עם התמקדות בהפקת אודיו/מוזיקה ותשוקה למודרניזציה של הדרך בה אנו חיים.

מחבר: C. M. רובין

שתף את הפוסט הזה