גלובל החיפוש לחינוך: הריקוד של אנדריאה מנגנו הוא סיפור נוגע ללב של זהות עצמית ובניית ביטחון עצמי

פורסם על ידי C. M. רובין בנובמבר 2, 2021

יוצרת הסרטים אנדריאה (אנדי) מנגנו נולדה במרילנד אך גדלה בסיציליה שם למדה פילוסופיה, הִיסטוֹרִיָה, דקדוק, וספרות, וכן זכה בתחרויות ספורט ריקוד אזוריות שונות. היא הייתה אמנית אוטודידקטית עד שעברה חזרה לארצות הברית 2016 ללמוד אנימציה בקליפורניה.

אנדי הוא הבמאי והאנימטור של לִרְקוֹד!, נבחר ל-Best of the Fest 2021 מאת KIDS FIRST! בשיתוף עם Planet Classroom Network. לִרְקוֹד! הוא סיפורה של ילדה צעירה אשר, אחרי שראיתי סרטון של רקדן יפה, מחליט להיות גם אחד כזה. עם זאת, הילדה מאוד ביישנית... הריקוד יעזור לה לקבל יותר ביטחון בעצמה?

גלובל החיפוש לחינוך שמח לקבל את פני אנדי מנגנו.

הסרטון הזה מתמקד הרבה במודלים לחיקוי שמעוררים בנו השראה. האם היו לך גיבורי ילדות שהעניקו לך השראה?

אני זוכר בבירור את ביליתי בקיץ בבית של סבתא שלי, ושם אשמח לבהות בשמלות הנוצצות שדודתי השתמשה בהן לתחרויות הריקוד שלה. בסופו של דבר גדלתי והצטרפתי לבית הספר שלה לריקוד, והניסיון עזר לי לצבור יותר ביטחון ולהפוך למבוגר אחראי. ביליתי איתה הרבה כשגרתי בסיציליה, אז רציתי לעשות סרטון שמוקדש לחוויה והחיבור שהיו לי עם הריקוד.

אני אוהב את סגנון האנימציה שבחרת עם התכונות שלו בצבעי מים עמוקים וצבעים בגווני תכשיט. בהתחשב בקהל היעד העיקרי של הסרטון, תהיתי מה גרם לך להחליט לבחור בסגנון עיצוב זה בניגוד לצבעי יסוד מסורתיים יותר?

יש לי רקע בציור שמן, וציור סכין פלטה הוא המדיום האהוב עלי מחוץ לאנימציה דיגיטלית. מאוד רציתי להביא את אותו מראה מרקם קצר, מה שנראה בעיקר ברקעים. מבחינת דמויות, נמנעתי מצבעים רוויים מדי על מנת להפוך את הסגנון למגובש יותר.

כשהילדה הקטנה נכנסת לראשונה לסטודיו לריקוד, הצבעים בהירים ונוטים לעבור לצהוב בהיר מאוד. זה בניגוד לתחילת הסרט, כשהילדה מרגישה בנוח. בסרט שלי, צבעים בהירים מדי מוצגים ברגעים שבהם הגיבור שלנו מפחד, and darkness is meant to feel like a protective blanket. As she grows up, the girl puts in effort to become more comfortable with scary things such as a spotlight, and she does.

This subversion of symbolism in light vs. dark is also a note on racism, and how in our history and media we have consistently associated white and light with purity and superiority, and how we have used that association to create systems of suppression for people.

In the scene where the little girl arrives at the dance studio, she is very scared. Is this based on the idea that taking new chances is scary for every child or was it more to do with the self-confidence and identity of this particular character?

For this particular character, it’s about self-confidence and identity, since that is a trait I share with her. The idea was that she is spirited, סקרן, and enthusiastic, but she is shy and needs time to open up to new environments.

What influenced your creative decision to produce this story without any dialogue?

I love taking on a challenge, and being able to express without words is one of my favorite things about art (and dancing!). The short, the whole story, would not be the same with dialogue. Think about that scene at the beginning of UP, the Pixar film: would have it been as impactful with dialogue, or isn’t it exactly the lack of dialogue that makes it more emotional?

What do you hope will be the audience’s key takeaways from your film?

You never know how your efforts, your struggles, and your personal story have influenced others! We as people are connected in ways that can be hard to imagine, אבל הקשר הזה בין העצמי לקהילה שלך הוא משהו שלא רק אנחנו צריכים להיות מודעים אליו, אלא גם להילחם על.