מה לעשות 81.5 מיליון תלמידים בארץ הזאת מאמינים בני משפחותיהם מעריכים ביותר?
כסף? הצלחה? אושר? ידע? כוח? סלבריטאים? אמת? Planet בריא? עבודה טובה? אזרחים העוסקים? חברה מתורבתת?
מה צריך 81.5 מיליון תלמידים בארץ הזאת מאמינים בני משפחותיהם מעריכים ביותר?
הווארד גרדנר הוא ג'ון H. ואליזבת. הובס פרופסור לקוגניציה והחינוך בבית הספר לתארים מתקדמים בחינוך באוניברסיטת הרווארד. בין הצטיינות רבות, גרדנר קיבל מלגת מקארתור פרס ב 1981. הוא זכה בתארי כבוד מ 26 מכללות ואוניברסיטאות. ב 2005 ו 2008, הוא נבחר על ידי מגזיני מדיניות החוץ ופרוספקט כאחד 100 רוב האינטלקטואלים ציבוריים משפיעים בעולם. המחבר 25 ספרים שתורגם ל 28 שפות, וכמה מאה מאמרים, גרדנר ידוע בעיקר בחוגים החינוכיים בזכות תיאוריית האינטליגנציות המרובות שלו. גרדנר מנהל את פרויקט GoodWork — מחקר של עבודה שהוא מצוין, מרתק, ואתית. עם עמיתים בפרויקט אפס, הוא גם חוקר את טבעו של אמון בחברה בת זמננו וממדים מוסריים הכרוכה בשימוש במדיה הדיגיטליים החדשים.
DR. גרדנר, מה דעתך על מבחנים תקניים?
הניתוח של הבעיות החינוכיות בארצות הברית שלנו הוא מעוותים מאוד. מה זה אומר על הסוג של חברה שאנחנו שואפים להיות, כאשר אנו מנתחים את ההצלחה שלנו החינוכית כמעט לחלוטין על ציוני מבחן סטנדרטיים בכמה תחומים? אפילו ההתמקדות בתחרותיות גלובלית, במיוחד ביחס לבדיקת ציונים, מוטעה. במקום זאת, אנחנו צריכים להתמקד בסוג של בני אדם אנחנו רוצים להיות וסוג של חברה שבה אנו רוצים לחיות. זו הסיבה ש, במשך מאתיים שנה, אנחנו כבר נערצים (ואף חיקה) מסביב לעולם. ברגע שאנחנו מקבלים את זה ישר, אני לא מודאג מהציונים שלנו במבחן או בדירוג שלנו באחד או אחר מערכת דירוג בינלאומית.
מה אלמנטים חסרים ההגדרה של המערכת הנוכחית שלנו למצוינות חינוכיות?
האמונה שלי במה אמריקה כבר עושה כל כך טובה עד עכשיו היא שאנחנו כבר מונעים על ידי המהגרים שלנו ועידוד החדשנות הטכנית שלנו ו, אכן, יצירתיות על כל הלוח. מבחינה הסטורית, זה היה חשוב יותר מבתי הספר שיש לנו ומציוני המבחנים שאנו מפרסמים. אני מאמין שזה מה שאיפשר לאמריקה לקחת תפקיד מנהיגותי במאה האחרונה. ובכל זאת אנחנו מדברים על הבעיות באמריקה על הילדים בבית הספר, במיוחד הילדים בעיר הפנימית, שלא מתפקדים טוב. כמובן שנרצה לשפר את החינוך לכל הילדים.
אבל, תסתכל על מה שקרה מאז 2001. אנרון, ליהמן ברדרס, AIG – כל המילים הנרדפות לרשלנות גדולה מצד מה שמכונה “טוב והמבריק ביותר.” מודל השוק הלא מקושט – כל מה שאפשר וצריך לספור, מדורג, קנה ומכרו – יש שטיפת מוח התרבות. איבדנו את תחושת הערכים שלנו. הצלחה נבדקת בממד אחד בלבד, וכי הוא מקבל עשיר בכל המחיר. היו נפגעים רבים וכנראה שיהיו יותר. עלינו ללכת מעבר לפחד ותאוות בצע – אנחנו צריכים להקים מחדש תחושה של אמון, ולזהות אנשים, שיטות עבודה, ומדיניות שהם באמת ראויים להערצה.
על העבר 15 שנים, עמיתיי ואני כבר עובדים על המחקר של עבודה טובה (GoodWork: פרויקט תאוריה והמעשה–לראות goodworkproject.org וgoodworktoolkit.org ) כמודל לחשיבה קדימה שצריך לטפח במערכת החינוך. עבודה טובה עוסקת באופן שבו אנו יכולים לעזור לצעירים לחיות חיים של עבודה טובה ואזרחות טובה. עלינו ובני הנוער שאנו מקווים לעורר עליהם לשאוף לחיות על פיהם 3 זה, שהם ראשית, אקסלנס הטכני (העובד יודע את עבודתו ושומר על קשר עם הידע והטכניקות האחרונים); שנית, שעוסק בעולם סביבנו (זה מרגיש טוב, זה מרגיש נכון, והוא עוסק באופן אישי); ולבסוף, עבודה טובה היא טובה במובן מוסרי, וזה אומר שזה מתבצע מבחינה אתית באופן שאחראי.
בואו נמרח את העדשה הפשוטה הזו על המערכת החינוכית הנוכחית שלנו. הייתי אומר את זה בעיר הפנימית, הנושא כבר אקסלנס, ואנחנו מוציאים הרבה כסף בניסיון להשיג את זה נכון. בלב הלב, הבעיה קשורה למעורבות. ילדים הולכים לבית הספר והמכללה ועוברים, אבל נראה שלא ממש אכפת להם להשתמש במוחם. לבית הספר אין סוג של השפעה חיובית לטווח הארוך שהוא צריך. ילדי המעמד הבינוני הגבוה המאכלסים את הפרברים הם בעלי שרירים אתיים חלשים. על חשבון אחד, הם עשויים להיות “טוב והמבריק ביותר”, אבל הם כבר נשלטו על ידי כסף, שווקים, ואותי. לדעתי, זו הדמות השולטת הלא נכונה באמריקה בשנים האחרונות. כמובן, זה לא הבעיה של אנשים הצעירים – זה הבעיה של המודלים שאנשים שאנחנו מבוגרים הקימו וסוגים של אותות שאנחנו נותנים מלידה והלאה… ואני חושש שזה רב של הקוראים וכותבים של הבלוג הזה. אנחנו צריכים “לרפא את עצמנו”.
המדינות שתעשינה את הטוב ביותר בהשוואה בין-לאומית, בין אם זה פינלנד או יפן, דנמרק או סינגפור, לעשות טוב, כי יש להם מורים מקצועיים שיכובדו, וגם יש להם משפחה וקהילה התומכת בלמידה. אני דואג להודעות שאנו שולחים כשיש לנו התמקדות כזו בבדיקות, הנתונים, ודירוג.
איך אנחנו משפרים את היכולות ואת מעמדו של מורים בארה"ב, כך שהם להשוות לטובה עם היכולות ומעמדם של המורים בפינלנד וביפן?
לפעמים אני אומר שאם שילשנו את משכורתם של מורים, הבעיות תתנדפנה. זה לא ממש נכון, אבל המעמד הנמוך של מורים וחוסר נתיב קריירת בעיות, אולי קטלניים אלה. [הערת העורך: a 2011 דו"ח ה- OECD מראה לנו מורים’ רמת שכר היא 22 מתוך 27 מדינות נחקרים.]
איך אנחנו שולחים את המסרים הנכונים לילדים על אזרחות וקהילה?
מנהיגות חזקה צריכה לשלוח הודעות חדשות ושונות על ההגדרה של הצלחה. אני לא רואה איך זה יכול להיעשות ללא התקשורת – מסורתי ובלתי פורמלי – ובלי מנהיגים אומץ. כשאני חושב על הרפובליקנים שמתמודדים על הנשיאות, והתגובה ירוד מהממשל הנוכחי, אני בוכה.
מה דעתך על איך אפשר להשתמש באינטרנט כדי להשיג את המטרה של לעזור לילדים להפוך לאזרחים טובים יותר – e.g. שינויים בהתנהגות באינטרנט?
הקהילות הגדולות שבהן מתגוררים צעירים כיום הן קהילות מקוונות. אלה הם כמו “מערב פרוע” – אין נורמות מוצקות, וכך כל אחד הולך לדרכו או מאלתר. בפרויקט GoodPlay שלנו (לראות goodworkproject.org) אנחנו מנסים לעבוד על אתיקה מתאימה ואזרחות לצעירים אלה, המנהיגים העתידיים שלנו. באתר זה תוכלו לקרוא על שיתופי הפעולה שלנו עם פרויקט New Media Literacies ו- Common Sense Media.
איך ייתכן שמכללות להעריך ילדים על מספר רמות (מלבד מבחנים סטנדרטיים)?
למכללות טובות יותר יש יותר משאבים והם מסוגלים וצריכים להקצות יותר ממשאבים אלה להערכת סטודנטים נכנסים כך שציוני המבחנים בלבד (לעומת. אמצעים מרובים) לא ממלאים תפקיד דומיננטי בקריטריונים לקבלה. עם זאת, מכללות (כולל אלה עימם אני קשור) להתרברב על ציוני ה- SAT המשולבים. אפילו יותר בצביעות, אלה שהפכו את הבדיקות אופציונליות עדיין מנסים לגייס משורות כובשים גבוהה יותר. לויד Thacker ושימורו החינוכי מנסים לטפל הדילמה הזאת.
האם עלינו להיות הערכת ערכים, משמעת, רחשי כבוד ואזרחות טובה יותר?
הערכות מסוג זה יכול וצריכה להיעשות, אבל לא על ידי נייר ועיפרון או בדיקות נמסר מחשב! המערכת הבריטית המסורתית של פקחים בעלי ידע היא הדרך הטובה ביותר שאני מכיר. שיפוט על ידי הודיע, חֲסַר עִניָן (במובן הרחב של מילה המילולית), ואנשים חכמים הוא אופן שבו אנחנו יכולים וצריכים לקבל החלטות החשובות ביותר שלנו כחברה, ואכן, ככוכב לכת.
חוכמת העולם
ברפורמה בחינוך, להתמקד בסוג של בני אדם אנחנו רוצים להיות וסוג של חברה שבה אנו רוצים לחיות.
אנחנו לא צריכים להעריך את ההצלחה שלנו חינוכית המבוססות על ציוני מבחן סטנדרטיים בכמה תחומים.
המכללות טובות יותר מסוגלות וצריכה להקצות יותר המשאבים שלהם להערכת תלמידים נכנסים, כך שציוני מבחנים לבד לא משחקים תפקיד דומיננטי בתנאי הקבלה.
יש המדינות שעושות הכי טוב בהשוואות בינלאומיות מורים מקצועיים שיכובדו, וגם יש להם משפחה וקהילה התומכת בלמידה.
ב גלובל החיפוש לחינוך, להצטרף C. M. רובין ומנהיגי מחשבה מוכרת בעולם כולל סר מייקל ברבר (בריטניה), DR. ליאון בוטשטיין (ארה"ב), DR. לינדה דרלינג-Hammond (ארה"ב), DR. Madhav אוון (הודו), פרופ 'מיכאל Fullan (קנדה), פרופ 'הווארד גרדנר (ארה"ב), פרופ 'איבון הלמן (הולנד), פרופ 'קריסטין Helstad (נורווגיה), פרופ 'רוז Hipkins (ניו זילנד), פרופ 'קורנליה הוגלנד (קנדה), גברת. שנטל קאופמן (בלגיה), פרופ 'דומיניק לפונטיין (בלגיה), פרופ 'יו לאודר (בריטניה), פרופ 'בן לוין (קנדה), פרופ 'בארי McGaw (אוסטרליה), פרופ 'R. נטריגין (הודו), שרידהר ךאג'גופלן (הודו), סר קן רובינסון (בריטניה), פרופ Pasi Sahlberg (פינלנד), אנדריאס שלייכר (PISA, OECD), DR. דוד שפר (ארה"ב), DR. קירסטן Immersive Are (נורווגיה), קנצלר סטיבן ספאן (ארה"ב), איב Theze (Lycee Francais ארה"ב), פרופ 'צ'רלס Ungerleider (קנדה), פרופ 'טוני וגנר (ארה"ב), פרופסור דילן Wiliam (בריטניה), פרופ 'תיאו Wubbels (הולנד), פרופ 'מייקל יאנג (בריטניה), ופרופ 'Minxuan ג'אנג (סין) כפי שהם לחקור שאלות חינוך תמונה הגדולות שכל המדינות מתמודדות היום .גלובל החיפוש לחינוך עמוד קהילה
C. M. רובין הוא המחבר שתי סדרות מקוונות רבים קוראות שלהיא קיבלה 2011 הפרס אפטון סינקלר, "גלובל החיפוש לחינוך" ו- "איך תוכלו לקרוא?"היא גם מהחבר של שלושה ספרים רבי מכר, כולל אליס בארץ הפלאות Real.
עקוב C. M. רובין בטוויטר: www.twitter.com/@cmrubinworld
תגובות אחרונות